כאשר אומרים "יהדות פראג", אז לעיתים קרובות ישר מקשרים את המושג אך ורק לרובע היהודי עם בתי התפילה הישנים שבתוכו, ובזאת מפספסים מונומנטים נוספים אחרים בעיר עם זיקה יהודית. אין ספק שבית הכנסת הישן-חדש או בית הקברות היהודי העתיק הם אתרים שנרצה לבקר בהם, במידה וההיסטוריה של עם ישראל היא תחום שמסקרן אותנו, אך יחד עם זאת יש לדעת שמורשת קסומה זו נוכחת גם מחוץ לשכונת יוספוב. ברחבי העיר ישנם בתי תפילה יהודים היסטורים נוספים, ביניהם "בית הכנסת סמיחוב" ברובע מספר 5 משנות ה-30 של המאה ה-20 הממוקם ליד קניון נובי סמיחוב או "בית הכנסת החדש של ליבן" בשכונת פלמובקה מ-1858. מלבדם ישנו למשל בית תפילה יהודי חשוב נוסף עם מיקום בהרבה יותר מרכזי בעיר וסמוך לשדרות מוכרות כמו כיכר ואצלב וחנות פרימרק, ועדיין רבים נוטים לפספס אותו, הלא הוא "בית הכנסת הירושלמי".
באמצע רחוב ירוזלמסקה בלב שכונת העיר החדשה של פראג 1 מסתתרת לה פנינה יהודית כמוסה בצורת בית תפילה יהודי מפואר ביותר משנת 1906. למרות הלוקיישן הנגיש מאוד – תיירים מחמיצים את המונומנט על ימין ועל שמאל, וזה חבל גדול, כי באמת מדובר ביצירת מופת מרשימה למדי. הסיבה שמטיילים אינם מבחינים בו הוא הנסתרות שלו ברחוב פחות מוכר יחסית.
היסטוריה יהודית מופלאה
כתוצאה מתהליך הפיתוח והחידוש העירוני הרחב של העיר העתיקה, שכלל גם את הגטו היהודי, נהרסו מבנים, בתים והיכלים יהודים רבים, מתוכם שלושה בתי כנסת מרכזיים, והם "בית הכנסת החדש", " בית הכנסת הצועני" ו"בית הכנסת עם החצר גדולה". הרס זה שהתחולל בסוף המאה ה-19 ונמשך עד לעשור השני של המאה ה-20 הוביל לכך שהקהילה היהודית דאז הזדקקה להקמת בית תפילה חדש כפיצוי על בתי הכנסת שהיא איבדה, וככה הוחלט בהקמת בית כנסת חדש. באותם שנים, לאחר שנעשו כבר לאזרחים שווי זכויות, הגטו בוטל וברובו נהרס, התפזרו יהודי העיר בשכונות שונות בפראג, בראש ובראשונה ב-"עיר החדשה" (הנובי מייסטו) באיזור וינוהראדי, אבל גם באיזורים אחרים כמו השכונות קארלין, ז'יז'קוב וכדומה. בשל המיקום המרכזי, האייקוניות המודרנית של השכונה והקירבה לתחנת הרכבת הראשית של העיר, שאיפשרה להנגיש את ההגעה לכולם, נקבע כי בית התפילה החדש יבנה ברחוב ירושלים המוכר לנו היום.
בית הכנסת נבנה בין השנים 1905-1906 בסגנון ספרדי-מורי בשילוב של אר-נובו. האנשים שעמדו בראש הפרויקט היו וילהלם שטייסני, אדריכל סלובקי-וינאי מפורסם והבנאי אלויס ריכטר שמימש את הבנייה ופיקח על תהליך המלאכה. כל זה לא היה מתגשם אבל בלי "האגודה לבניית המקדש החדש" שדאגה לפרט החשוב ביותר – איסוף כספים למימוש התכנית. מוערך שבניית בית הכנסת עלתה בין 400 ל 500 אלף כתרים אוסטרו-הונגרים, כמספר עשרות מילוני קורונות צ'כיות של היום, סכום עתק לאותן שנים. הכסף נאסף בעיקר מחברי הקהילה היהודית ומכיסם של נדבנים יהודים בעלי ממון. בין המשפחות הידועות שתרמו להקמת בית הכנסת היו משפחת הירש, פופר, אייסנשטיין, קז'יז'יק ופרוהליך, רובם היו אנשי עסקים ופילנתרופים נחרצים. לאחר השקעה ועמל רב, נחנך בית הכנסת באופן חגיגי בחג שמחת תורה בשנת 1906.
ארכיטקטורה שובת לב
בית הכנסת נבחר להיבנות דווקא באדריכלות ספרדית-מורית, כי זו הביאה לידי ביטוי מספר רעיונות מפתח. האקזוטיות של ארכיטקטורה זו הצביעה על מוצאם וסיפורם של היהודים שהגיעו מן המזרח התיכון הרחק מאירופה. מחד זה ביטא את הנבדלות והייחודיות של היהודים בתוך החברה האירופאית, אבל מנגד זה הדגיש את הזיקה למסורת והגאווה היהודית תוך כדי השתלבות עם החברה הסובבת. הסגנון המורי בולט דרך הקשתות האיסלאמיות ביחד עם המינרטים המזרחיים והצבעים החמים אדום וצהוב שמאוזנים בעזרת צבע כחול ויחדיו משדרים רוח, חיים ועומק. בנוסף לאלה ישנו שילוב של האר-נובו שמתבטא דרך עיטורים, אורנמנטים וויטראז'ים שמכילים מאפיינים של טבע, ירוק, צורות של פרחים ועשבים המחיים את האולם כולו ומשרים בתוכו הרמוניה ושלווה. בפראג נמצא בית כנסת נוסף באדריכלות זו, שמו הוא בית הכנסת הספרדי ברובע היהודי שנבנה לאורך השליש האחרון של המאה ה-19 על חורבותיו של "האלט שול" המקורי. דוגמה נוספת לבית כנסת באדריכלות דומה על אדמת צ'כיה הוא בית הכנסת הגדול של פילזיין, שהוא גם בית התפילה היהודי החמישי בגודלו בעולם והשני באירופה.
זהות יהודית לצד קידמה
התפילה בבית הכנסת הייתה במתכונת ניאו-לוגית שמטרתה שילוב של הדת בחיו המודרנים של המאמין וקירוב של היהודים אל יתר האוכלוסיה ותושביה בעיר המודרנית. לצורך זה התקיימו התפילות בצורות יותר פתוחות וליברליות, מה שכלל תפילה בשפות המקומיות צ'כית וגרמנית, לצד הקלה של כללים נוספים כמו היתר לישיבה משותפת של גברים ונשים או שימוש בכלי נגינה מסוג עוגב שלא היה אופייני לבתי כנסת אורתודוקסים. ידוע גם שבשנת 1931 התקיימה בבית הכנסת הירושלמי בפראג דרשה ראשונה בצ'כית. בבית הכנסת אתם תמצאו קומה שנייה עם עזרת נשים, אף על פי שהחלוקה של הישיבה שם לא הייתה חובה אלא רשות, אבל בזאת היא איפשרה למתפללים יותר מסורתיים לשמור על מנהגיהם ועצם קיומה הגדיל את מספר המושבים הכללי בבית הכנסת. סיבה נוספת היא הסימטריות והאיזון שסיפקה צורת עזרת הנשים לערך האדריכלי של הבניין. בית הכנסת הירושלמי היה אז לבית התפילה היהודי הגדול ביותר בפראג וגם נחשב למשוכלל ביותר מכולם. בית הכנסת יכול להכיל עד 850 מתפללים.
תלאות אבל גם תקווה
בחודש ספטמבר לשנת 1941 הורה ריינהארד היידריך לסגור את בית הכנסת ולאורך מלחמת העולם השנייה הוא שימש כמחסן לרכוש יהודי גנוב, אותו הנאצים בזזו מקהילות יהודיות שונות מכל רחבי צ'כיה ואיחסנו בבתי הכנסת השונים בעיר ששימשו כמחסנים. הביזה הנאצית ושמירתו של השלל היהודי נועדו לשרת את מזימתם הזדונית להסב את בתי הכנסת ההיסטורים בפראג, ובהם בית הכנסת הירושלמי, למוזיאון אנטי-יהודי לזכר "הגזע שיוכחד". בסוף המלחמה הושב בית הכנסת לבעלותה של הקהילה היהודית הצ'כית, אולם השימוש בו היה מינימלי לגמרי, בייחוד כי הקהילה היהודית נמחקה ברובה. במחצית השנייה של המאה ה-20 נותר בית הכנסת שומם עקב המשטר הקומוניסטי שדחק את הדת לשוליים. קיום אירועים דתיים או תרבותיים בתוכו היה מינימלי לגמרי לאורך התקופה הקומוניסטית. מצבו הרעוע של המבנה לאור אי תחזוקתו הוסיפו לכך שלא היה ניתן להשתמש בו. לאחר חזרתה של צ'כיה לדמוקרטיה, חזר גם השימוש במבנה. בין השנים 1992 – 2008 שופץ בית הכנסת עד היסוד והוחזרה לתוכו גם הרוחניות שאיבד.
באמצע השבוע הוא משמש כמוזיאון יהודי עם תצוגות העוסקות ביהדות צ'כיה בתקופת המלחמה ולאחריה. בנוסף לזאת נערכים בו ערבי קהילה, קונצרטיים ואירועי תרבות יהודים. בימי שבתות וחגים מתקיימות בבית הכנסת תפילות בנוסח אורתודוקסי. בחודשים החמים התפילה מתאפשרת באולם המרכזי, בעוד בחורף מתפללים במדרשה בקומה העליונה. ציבור בית הכנסת מורכב מיהודים צ'כים תושבי פראג ומתיירים זרים מישראל ואמריקה.
בין ירושלים לפראג
שמו המקורי של בית הכנסת היה "היובל", מכיוון והוא נבנה לרגל ציון 50 שנה להכתרתו של הקיסר פראנץ יוזף הראשון ב-1898. יחסיו של קיסר זה היו מאוד חיוביים כלפי העם היהודי: הוא תמך בתקנות דצמבר משנת 1867 שהקנו ליהודים זכויות רבות וגם תרם לביטול גזרות שרדפו את עמנו כבר מימי הביינים, כמו איסור רכישת קרקע ואיסור חופש תנועה, תיוג יהודים על ידי תלאי דמוי כפתור צהוב וכך הלאה. הקיסר תמך בשילוב של היהודים בתוך האוכלוסיה הכללית, כמו גם סיוע במודרניזציה של בתי הספר היהודים ודחיפה להשכלה. שנות מלוכתו של הקיסר נודעו כמאוד יציבות וטובות ליהודים בעידן האמנציפציה, לא רק בפראג, אלא בכל רחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית.
מנגד, הכינוי העכשווי של בית הכנסת "הירושלמי" נגזר משמו של הרחוב, כלומר הרחוב לא נקרא ירושלמי בגלל בית כנסת, אבל ההיפך. הרחוב זכה להיקרא ירושלים בגלל אולם התפילה "ירושלים" בכנסיית היינריך הקדוש הסמוכה.
כתובת:Jeruzalémská 7, Nové Město, 110 00 Praha 1
תפילה: שחרית בימי שבת וחג ה-8:45 בבוקר. למתפללים בימי התפילה הכניסה היא חינם, יש אבל לתאם זאת עם אנשי הביטחון של בית הכנסת דרך בית הקהילה היהודית הצ'כית..
שעות פתיחה של המוזיאון: 1/6 – 30/9 בימי ראשון-שישי מ-9:00 ועד 18:00
עלות כניסה למוזיאון: מבוגר 150 קורונות, ילד או פנסיונר 100
רוצים ללמוד עוד על תוכן יהודי מבירת צ'כיה? הירשמו אלינו לטיול בעברית בפראג וגלו את כל הרזים והסודות היהודים שתתקשו לגלות בעצמכם ללא ליווי של מדריך מחברתינו.
עשוי לעניין אותך: אטרקציות נסתרות בפראג
