יהדות פראג

יהדות פראג היא ללא ספק חלק בלתי נפרד מאבני היסוד של ההיסטוריה הרחבה של העם היהודי. היא ארוכת שנים, מסקרנת, מעניינת ואף מאתגרת. מדי שנה יהדות פראג סוחפת אחריה אלפי מאות תיירים ואנשים מכל העולם. אחד מהמאפיינים הבולטים שלה הוא שניתן לחקור אותה במגוון דרכים. על יהדות פראג אפשר ללמוד באמצעות ספרי לימוד, תיעודים שונים, מוזיאונים ובעיקר דרך האתרים היהודיים שהיא השאירה אחריה. במידה ואתם עתידים לבקר בעיר, אתם בהחלט לא רוצים לפספס את הסיפורים והאגדות שיש ליהדות פראג לחלוק עימכם.

תחילתה של יהדות פראג

יהדות פראג מוצאת את ראשיתה כבר במאה ה- 10 לספירה ויש הטוענים שאף מוקדם יותר. היהודים ככל הנראה היגרו לכאן כבר בשלהי אותה המאה והייתה להם סיבה די מוצדקת לכך, הם ידעו היטב כבר אז למה כדי להם להתיישב בפראג. הסיבה הראשונה, אם לא שמתם לב, היא מיקומה הגאוגראפי המצוין של העיר. פראג כבר מימי קדם שימשה כצומת דרכים בלב אירופה, דבר מושלם ומשתלם עבור סוחרים. ומי היו הם אותם הסוחרים אם לא יהודים?. אחד מהתיעודים המפורסמים שיש בידינו על יהודי שביקר כאן מטעמי מסחר הוא מאדם בשם אברהם איבן יעקוב. יהודי מהמאה העשירית לספירה שחי בקורדובה שבספרד ונשלח על ידי החליף לסדר קשרים כלכליים חדשים עם שאר ארצות אירופה. בין היתר, אותו יהודי חשוב מתעד לנו היסטורית ששמה של העיר באותה התקופה כבר היה פראג. להבדיל למשל מכרוניקת קוסמס מהמאה ה-12 ששמה דגש על אגדה עממית המנסה להסביר את שמה של פראג והקמתה כעיר. בכל אופן, לצד הסיבות הכלכליות להגירה יהודית אל פראג, הייתה כמובן גם סיבה נוספת והיא מציאת מקלט. היהודים פעמים רבות נרדפו על ידי שכניהם הגויים ולכן הם ניסו שוב ושוב את מזלם וחיפשו אחר מקום בו תוכל נפשם לנשום לרווחה.

ההתישבות הראשונה של יהדות פראג הייתה בחלקה הדרומי של הגדה המזרחית, סמוך לטירה הגבוה (Vyšhrad) של היום. למרבה הצער, התיישבות זו לא זכתה לשנים רבות. בין השנים 1096-8 עבר בפראג מסע הצלב הראשון והוא לקח עימו את חייהם של כל היהודים מאותה ההתיישבות. המקרה הזה אבל בהחלט לא גרם ליהודים לוותר על פראג וכבר מיד לאחר מכן החלו מספר התיישבויות חדשות בעיר בכמה איזורים בו זמנית. מדובר על התישבויות יהודיות באיזור העיר הקטנה (Malá strana), בסמוך לכיכר הרפובליקה של היום ובקרבת הרובע היהודי. התישבויות אלה אומנם החזיקו יותר זמן אך גם לא האריכו שנים רבות. לצערם של היהודים, בשנת 1215 התקיימה באיטליה ועידה בשם ועידת לטרנו ובה מספר רב של בישופים דנו אודות היהודים. בסופה של אותה הויעדה הוחלט שהיהודים הם רוצחיו של ישו והצהרה זו לוותה בכמה החלטות ומסקנות חדשות. היהודים איננם יותר אזרחים מן השורה, יש לשלול מהם עיסוק במגוון מלאכות, לאסור עליהם להסתובב בחופשיות ויש לכלוא אותם בגטאות. לכן, החל מאותה שנה, שנת 1215, קובצו כל היהודים מכל ההתישבויות השונות ברחבי פראג אל מתחם ספציפי אחד ששמו הגטו היהודי. מעתה והילך, במשך למעלה מ550 שנה היהודים סגורים ומרוכזים בגטו וללא היתר מיוחד, אין יוצא ואין נכנס.

עלילות דם ופוגרומים

חייהם החדשים של יהודי פראג בתוך הגטו היהודי מעולם לא היו קלים. היות והם קובצו למקום אחד, היהודים נאלצו ללמוד לנהל חיי קהילה קולקטיבים על מנת להביא לתפקוד נכון של הגטו ופעילותיו. לאורך השנים נפתחו בתי תפילה חדשים, בתי מדרש, מסעדות כשרות וכמובן גם בית עלמין. למרות אבל שהקהילה הייתה סגורה ומנותקת משאר האוכלוסיות בעיר, עדיין ערבו לה מגוון סכנות. לאורך השנים הבידוד של היהודים ביחד עם חזותם ואורך חייהם השונה הוביל לשנאה רבה כלפיהם ולעלילות דם נגדם. בין היתר, פעמים רבות טענו הגויים כי היהודים משתמשים בדמם של ילדים נוצריים להכנת מצות לחג הפסח, מה שפעמים רבות הוביל לאלימות קשה מצד הגויים ובמקרים חמורים אפילו לפוגרומים, למרות שלא היה מעולם שום ביסוס לטענות שווא אלו.

אחד מהפוגרומים הקשים ביותר שעברה הקהילה הוא הפוגרום הגדול בליל פסח משנת 1389 שבו נטבחו כשלושת אלפים יהודים. מדובר במספר אסטרונומי, היות וזה היה כמעט מספרם המלא של הנפשות היהודיות שחיו כאן אז. הנזקים היו כה קשים שכמעט לא נותר זכר מהקהילה. חלונות נופצו, דלתות נטרקו, בתים נשרפו ורחובות הגטו נצבעו באדום. לכן ליל פסח זה נקרא "ליל הסדר העקוב בדם". אותו לילה ארור תועד במכתב אפלולי אותו יצר יהודי בשם אביגדור קארי ששימש לימים כראש הקהילה היהודית של העיר אך במקור הגיע לכאן מגרמניה. השם שהוא נתן לאותו תיעוד היסטורי הוא "את כל התלאה" שהפך עם השנים לחלק בלתי נפרד ממחזור יום הכיפורים של יהודי אשכנז. בפראג יש אף מסורת שנתית שבה קוראים את מסמך זה לזכר אותם האירועים.

לא תמיד אבל הסתיימו עלילות הדם בפוגרומים ובאלימות. לעיתים השליט סיפק הגנה מסוימת ליהודים וזאת תמורת תשלום גבוה של מיסים. היהודים נאלצו לשלם כסף נכבד והמושל בתמורה השתדל לחוס על חייהם. לפעמים זה צלח ולפעמים לא. על כל פנים, זאת הייתה ברירת המחדל היחידה של אזרחי הגטו היהודי המסכנים.

יהדות פראג והתקופה הרודולפינית

עם עלייתה לשלטון של שושלת האסבורק במחצית הראשונה של המאה ה-16 החלו מספר שינויים לטובה במצבם של היהודים. מדובר אומנם בשינויים קטנים אבל עם משמעות רבה. המלך פארדיננט הראשון נתן ליהודים בשנת 1527 מגוון זכויות ומספרם של יהודי פראג במהלך ה-15 שנה הקרובות הוכפל. השלטון אומנם שמר על היהודים אך החריצות הרבה של יהודי העיר הובילה לשנאה כלפיהם מצד אזרחי העיר היות והיהודים גרמו לתחרות גדולה בכלכלה המקומית, במסחר ובשלל מלאכות. מסיבה זו ניסו הגויים פעמים רבות להוביל לגירושם של היהודים ללא הפסקה, עד שאכן כך קרה. היהודים לא גורשו רק מפראג אלא גם מעיירות נוספות סמוכות לה. השליט אהב אבל את המיסים הרבים ששילמו היהודים ובכדי שלא יחזירם בקלות רבה שוב לפראג, נאלצו הגויים להפיץ עלילות דם ושקרים רבים בנוסחאות שונות. בין היתר טענו הגויים בפני המלך שהיהודים הובילו למגוון שריפות מכוונות שפרצו בסמוך לעיר הקטנה ושהם משמשים כמרגלים עבור הטורקים. עם הזמן ולאורך השנים גדלו הפערים בין מעמדו של השליט, בני האצולה והאוכלוסיה הפשוטה. כוחם של אזרחי המדינה כה קטן עד שלא היה באפשרותם להוביל מהפכה והם נאלצו להיות קשובים לשליט שבחר להתיר ליהודים לשוב.

כאשר עלה לכס המלכות השליט מקסימליאן השני הוסיף מצבם של יהודי העיר להשתפר לטובה. היהודים זכו למגוון פריבילגיות והיתרים ועתידה של הקהילה נראה זוהר. יחד עם עלייתו לשלטון של הקיסר רודולף השני המצב אבל השתנה כפליים. רודולף השני היה שליט מאוד אהוב ונערץ. הוא היה ליברלי, אוהב מדע, חובב אסטרולוגיה, אסטרונומיה וצמא לחוכמה. הוא התידד עם חכמי היהודים ופעמים רבות לצד אנשי אשכולות אחרים הזמינם לחצרו במצודת פראג. תקופת מלכותו של הקיסר רודולף השני מכונת עידן הזהב של יהדות פראג. במהלך השנים בה מלך שליט זה, מעמדה של הקהילה היהודית עלה שני שלבים מעלה, כפי שמעולם לא קרה אז עד אותם ימים.

במקביל לשלטונו של רודולף השני חי יהודי עשיר בשם מורדכי מייזל. אדם זה היה סוחר מוצלח ובנקאי גדול שהפך לימים ליהודי החצר של הקיסר. ביחד עם ההיתרים מצד רודולף השני ועושרו האדיר של מייזל, החלה הקהילה לשגשג ברמות שאף אחד לא ציפה להן. מורדכי מייזל שינה לגמרי את פניו של הגטו היהודי. קודם כל הוא ראה צורך גדול בהקמת בית קהילה ובה משרדים עם פקידים בכדי להשליט סדר. וכך הוא אכן עשה בשנת 1577 כשאר יסד את בית הקהילה היהודית הקיימת עד עצם היום הזה. לצד בית הקהילה הוא גם יסד בית כנסת בשם בית הכנסת הגבוה שמטרתו הייתה לשמש את עובדי קהילה. בית תפילה יהודי נוסף שיסד מייזל הוא בית כנסת מייזל שנקרא על שמו שלו שנבנה בין השנים 1590-1592. מורדכי מייזל מימן אף בנייה של בית כנסת ושני בתי מדרש נוספים הנקראים הקלאוזונים במהלך שנות ה-70 של המאה ה-16. הוא שילם גם את הבנייה של בית החולים היהודי החדש בגטו ואף יסד רחוב ראשי לגטו שהיום נקרא על שמו ומהווה את הרחוב הראשי של הרובע היהודי, רח' מייזל.

המהר"ל ואגדת הגולם מפראג

המאה ה-16 ועידן הזהב של יהודי פראג בפרט הביאו עימם מגוון שיפורים ושינויים כבירים לחזותה של הקהילה. מניין הנפשות גדל, בתי תפילה יהודיים רבים נפתחו, בית הקהילה נוסד ועוד דברים רבים קרו, אך בזה לא מסתכמת תקופה חשובה זו. לצד ההישגים הפיזים של יהודי פראג, התלוותה גם התעלות רוחנית אדירה.

בשנת 1527 נוסד בית הדפוס היהודי הראשון בפראג ובזכותו ספרי קודש רבים הופצו. הישיבות בפראג החלו לפרוח, תלמידים רבים היגרו לפראג בכדי להשכיל ולהתפתח רוחנית ורבים מהם אף גדלו מאוד בתורה והפכו לרבנים גדולים ששמם התפרסם בכל רחבי קהילות יהודי אשכנז וגם מחוץ לה. אחד מהאישים החשובים שפראג נודעה בהם הוא ר' יהודה ליוא בן בצלאל הידוע בתור המהר"ל מפראג. למרות כי ישנן גרסאות רבות בנוגע לתאריך ומקום לידתו, ככל הנראה הוא נולד בעיר פוזנא שבפולין בשנת 1526. את השכלתו התורנית קיבל ר' ליוא ככל הנראה מישיבות שונות ברחבי פולין וגרמניה בהם למד. יש אף הסוברים כי ר' ליוא עלה בתורה בזכות לימוד וקריאה עצמית. אין זה אבל באמת משנה איזו מבין הגרסאות צודקת כי כבר בגיל צעיר מאוד (28) התגלה המהר"ל כעילוי והוזמן לשמש כראש קהילת יהודי מורביה בעיר מיקולוב, בצידה הדרום-מזרחי של צ'כיה. הייתה זו אחת הערים הגדולות והחשובות ביותר של יהדות צ'כיה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. לצד פראג הייתה זו העיר היחידיה בה פעל בית דין רבני. כעבור 22 שנה בהם מילא המהר"ל את תפקידו כרב הקהילה על הצד הטוב ביותר, הוא בוחר לעבור לפראג בשנת 1573 ולשמש כמחנך רוחני באקדמיה הרבנית בבתי המדרש הקלאוזונים שרק נוסדו. לאחר 11 שנים בפראג, מחליט ר' ליוא לעזוב את העיר ולעבור חזרה למורביה. בשנת 1588 הוא חוזר לפראג שוב ומתיידד עם הקיסר רודולף השני. בין השניים הייתה חברות מצוינת. יש הטוענים שהעיסוק וההתעניינות הרבה באלכימיה היא שחיברה ביניהם. עם הזמן מחליט ר' ליוא לעזוב שוב את פראג לפולין לעיר פוזנא בה גדל והוא משמש שם כרבה של העיר. לאחר כמה שנים ר' ליוא חוזר לפראג שוב והפעם הוא חיי כאן עד מותו. בשנת 1609 נפטר רבי יהודה ליוא בן בצלאל. מקום הקבורה שלו הוא בבית העלמין היהודי הישן בפראג ובציונו ניתן לבקר גם בימים אלו.

כבר בחיו היה שמו של המהר"ל מפורסם וידוע ברבים. הוא היה מחנך גדול, מורה מצוין ואישיות נערצת. את דרכו ודעותיו התורניים וההלכתיים העביר לתלמידו. את חיבתו ותעסוקיו השונים לא שמר אבל רק לחבריו היהודים אלא גם למגוון אנשי מדע ואשכולות מן הגויים. בין היתר הוא התחבר גם עם טיכו דברהה הידוע בשל תצפיותיו האסטרונומיות המדויקות והנרחבות, והיה לצד המהר"ל גם בין המוזמנים לחצרו של הקיסר. לאחר מותו השאיר המהר"ל חותמת גדולה בעיר. משנתו ורשימת ספריו הארוכה הופצה והתפרסמה בכל הערים והקהילות. יהודים רבים זכו לשמוע עליו ולהרוויח מתורתו. כל זה לא משתווה אבל עם האגדה המפורסמת שהותיר לא פתורה ביחד עם מותו. למרות כי היסטוריונים שונים טוענים שהמהר"ל לא העמיק בקבלה, אחרים סבורים כי לא רק שלמדה אלא גם החשיבה כתחילתה של החסידות. בין אם כך או כך, עם השנים קמה אגדה חשובה ומעניינת אודות שליטתו הרחבה בקבלה מעשית. על פי האגדה, המהר"ל מפראג לקח חימר ופיסל בעזרתה דמות אדם. לאחר שעשה זאת, על מצחה של הדמות כתב בצורה קבלית את האותיות א' מ' ת' – אמת, וכך החייה אותה. אותה דמות נקראת גולם ומדובר היה בגוף חי ללא נשמה. מטרתו של הגולם הייתה להרתיע את הגויים ולהגן על היהודיים מפני סכנות רבות ובעיקר מפוגרומים. את התפקיד הזה מילא הגולם בצורה מושלמת. עם הזמן חדל אבל הגולם להקשיב לציוויים של יוצרו – המהר"ל, ומכאן נגזר המשפט "הגולם קם על יצרו". בסופו של דבר נאלץ המהר"ל להמיתו בכדי להשליט בחזרה סדר ברובע היהודי. הוא פנה אל הגולם והשמיט מן מצחו את האות א', כך שהמילה שנשארה על מיצחו היתה "מת" ובדרך זו בעצם המית המהר"ל מפראג את הגולם. על פי האגדה, לאחר שהמיתו, טמן אותו בעליית הגג של בית הכנסת החדש-ישן ברובע היהודי. אגדה זו, בין אם היא אמיתית או לאו, מושכת אחריה מאות אלפי מבקרים סקרנים מכל רחבי תבל המועניינים לשמוע מקרוב על ההיסטוריה המרתקת שמתחבאת בין כותלי הרובע היהודי יוזפוב.

התקופה היוזפינית ועידן ההשכלה

עם הגעתו של השלטון האוסטרו-הונגרי, היה מצבה של יהדות פראג מאוד לא ברור. הקיסרית מריה תרזה שהייתה בראש השלטון החדש הובילה לשלל מהפכות, שחלקן נגעו אף ביהודים. הקיסרית לא אהבה במיוחד את היהודים ורצתה מאוד לגרשם מארצה. למזלם הגדול של היהודים, בנה, הקיסר יוזף השני, החליף אותה במהרה. יוזף, להבדיל מאימו, היה בהרבה יותר סובלני כלפי היהודים והוא נקט במגוון דרכים בכדי להפוך אותם לאזרחים מן השורה. בשנת 1781 הוציא הקיסר מכתב סובלנות שהתיר ליהודים לצאת מהגטו היהודי סוף סוף לאחר למעלה מ- 550 שנה, הרשה להם לקבל השכלה, לעסוק בשלל מלאכות בהם נאסר להם לעסוק ואף ביטל את הסימון הצהוב שהיו היהודים חייבים לשאת על חולצתם. בין התקנות הנוספות שקבע הקיסר, נאסר על היהודים להתנהל עצמאית ומעתה והילך הם נדרשים להתנהג כמו כולם. בין היתר, היהודים התבקשו גם להחליף את שמותיהם לשמות חדשים בשפה הגרמנית וזאת בכדי שיהיה קל לפקידי הממשל לרשום אותם ולהתנהל מולם. מטרתם של מהלכים אלו היה לקרב את היהודים עם החברה השונה. התקנות החדשות של הקיסר סללו ליהודים אחרי שנים רבות עתיד זוהר. עם זאת, הדרך החדשה הביאה עימה גם בעיות חדשות.

הקירבה החדשה בין היהודים לסביבה הנוצרית הובילה עם הזמן להטמעה תרבותית. היהודים רצו להידמות לשכניהם ולהיות כמותם. במקביל, החלו לזרום לצ'כיה ולפראג שלל דעות חדשות מתנועת ההשכלה היהודית, בעיקר מאיזור גרמניה. שילוב של שני הגורמים הללו גרם בסופו של דבר שיהודים רבים עזבו ונטשו את דתם. אחרים שלא בחרו להזניח את דתם ובחרו כן לשלב את זהותם היהודית עם העולם המודרני, גרמו לכך שצמחה לה היהדות הרפורמית. דוגמא טובה לכך הוא בית הכנסת הספרדי (הקרוי כך לפי סגנון הבנייה הספרדי המאורי בו נבנה), ששימש את הקהילה הרפורמית של פראג. כאן אבל לא נגמרו השינויים הגדולים שחלו ביהדות פראג.

עם תחילתה של המאה ה- 19 קמה גם הלאומיות. מכאן והלאה התחלקה הקהילה לשתי קבוצות. קבוצה אחת תמכה בהמשך ההתבוללות ובהזנחת הדת. הקבוצה השנייה נמנתה עם הציונות שהדגישה את הזהות והתרבות היהודית. מלבד להקמתה של הציונות, הובילה הלאומיות גם לאנטישמיות רבה. הגויים ראו ביהודים כמתחרים בכל התחומים, דבר שפעמים רבים הביא עימו לשנאה קשה. אחד המקרים המפורסמים ביותר מהמאה – 19 של מקרה אנטישמי בצ'כיה הוא משנת 1899 ונקרא שערוריית הילסנר. כאשר יום אחד ילדה מעיירה בדרום צ'כיה בשם אנז'קה הייתה בדרכה לבייתה מבית הספר היא נרצחה באכזריות. למרות חוסר ההוכחות, החליטו רבים מתושבי העיר להפיל את האשמה על יהודי עני, קבצן ומסכן בשם לאפולוד הילסנר. אותו יהודי היה חף מפשע אך לצערו הרב לא הייתה לו שום דרך כיצד להוכיח זאת. למזלו, אדם בשם תומאס גאריק מסאריק עמד לטובתו, גער באותה קהילה בעלת דעות אנטישמיות וגרם לטיהור שמו של אותו יהודי מסכן שלבסוף זוכה מכל אשמה. לימים הפך מסאריק לנשיא הראשון של הרפובליקה הצ'כוסלוקבית הראשנה בשנת 1918 ופעל רבות לטיהור המדינה מכל שנאה ואנטישמיות כלפי האוכלוסיה היהודית. אין זה פלא שלכבודו של אדם בעל לב רחב זה ישנו קיבוץ בצפון וכיכר במרכז הארץ בתל אביב הנקראים על שמו.

יוזפוב והמוזיאון היהודי בפראג

עם פרסומו של מכתב הסובלנות בשנת 1781, החלו מספר שינויים בגטו היהודי. לאחר כמאות שנים בהם היהודים היו סגורים במתחם מיוחד, סוף סוף הם חופשיים לעשות כרצונם ולגור היכן שהם רוצים, וכך היה. עם הזמן ובהדרגה, יהודים רבו החלו לעזוב את הגטו הישן בו נולדו ובו חיו, והתיישבו בחלקים אחרים ברחבי פראג. מהלך הדרגתי זה עם השנים גרם לכך שהגטו התרוקן מאוכלוסיה יהודית אך בו זמנית התמלא באוכלוסיה קשה. פשע, זנות, אספסופים וטיפוסים מפוקפקים, כולם עברו לגטו היהודי. הרשויות באותה התקופה ראו זאת בעין לא טובה, היות ורצונם היה להפוך את מרכז פראג למקום ייחודי. במקום שמרכז העיר יהפוך לאיזור מטופח ומסודר ובעל שם טוב, התרחש מול עינייהם בידיוק ההפך. דבר זה אילץ את השלטון בסופו של יום לנקוט בכמה צעדים בכדי שהמצב לא ידרדר. לכן הוחלט פה אחד לעשות לגטו היהודי אסנציה = הבראה. בשטח המשמעות הייתה להחריב את כל המבנים הצפופים והישנים בגטו היהודי ובמקומם לבנות בנייני פאר ורחובות חדשים. בין השנים 1893-1913 זה באמת מה שקרה והגטו היהודי עבר סדרת שיינויים. עם תהליך זה פונתה כל אותה האוכלוסיה הקשה אל מחוץ למרכז והגטו היהודי החדש קיבל את פניו העדכניות שאנו מכירים היום. מעתה והילך שמו של האיזור איננו כבר הגטו היהודי אלא הרובע היהודי יוזפוב. שמו של הרבע, אם לא שמתם לב, נגזר משמו של הקיסר יוזף השני. אותו הקיסר שהתיר ליהודים לצאת מהגטו ובזכותו התגלגלו כל הדברים עלייהם הרחבנו בפוסט זה.

לצד הריסתו של הגטו היהודי הישן, נהרסו גם מגוון בתי כנסת. מכל עשרות בתי הכנסת שהיו כאן בעבר בשטחי הגטו, רק חמישה שרדו. אותם בתי הכנסת מהווים בעצם היום את מה שנקרא המוזיאון היהודי בפראג ביחד עם בית העלמין היהודי הישן. המוזיאון עצמו נוסד בשנת 1906. המייסדים שלו היו שני פרופסורים מקומיים בשם אאוגיסטין שטיין שהפך לימים לראש הקהילה היהודית והוגו סולומון. מטרת המוזיאון הייתה לתעד את יהדות פראג וההיסטוריה ארוכת השנים שלה. במהלך המלחמה בתי הכנסת שרדו ולא נפגעו על ידי הנאצים. הם שימשו כמחסנים ובהם אוחסן כל הרכוש של יהודי קהילות צ'כיה שנבזז על ידי הנאצים וזה מה שהם מכילים עד היום. כ-40 אלף כלי יודאיקה שונים וכ-100 אלף ספרים מכיל המוזיאון היהודי בפראג. למרות שזה לא הוכח בוודאות, הנאצים הארורים רצו ככל הנראה לשמר את חפצם של היהודים שנשלחו לגטאות על מנת להקים אתר הנצחה לגזע שהם עתידים להכחיד. לאחר המלחמה נפתח המוזיאון ב-24 ליולי בשנת 1946. במהלך תקופת הקומוניזם הולאם המוזיאון והיה סגור עשרות שנים. לאחר נפילתו של המשטר הקומוניסטי בשנת 1989 נפתח המוזיאון שוב והוחזר לרשות הקהילה היהודית הצ'כית. בשנת 1995 הוכרז האיזור כאתר מורשת של אונסקו והיום מדובר על המוזיאון היהודי הכי גדול בעולם עם מספר המוצגים היהודיים הרב ביותר. בו זמנית, זה גם המוזיאון המבוקר ביותר בצ'כיה ומדי שנה הוא מושך אליו מאות אלפי מבקרים מכל רחבי תבל.

יהדות פראג במאה ה-20

הרפובליקה הראשונה

לאחר מלחמת העולם הראשונה נפלה האימפריה האוסטרו-הונגרית וצ'כיה הכריזה על עצמאות ב-28 לאוקטובר בשנת 1918. יחסם של היהודים כלפי המדינה החדשה היה בהתחלה שנוי במחלוקת. חלקם קיבלו בסבר פנים יפות את המדינה החדשה אך חלקם היו זהירים ולא הביעו שום תמיכה או התנגדות אלא התמודדו פשוט עם המצב הקיים. ייתכן שהסיבה לכך נבעה מהדיכאון שהביא עימו הפוגרום האחרון בשטחי צ'כיה. פוגרום זה התרחש בשלישי והרביעי לדצמבר בשנת 1918 בעיר הולשוב במזרח צ'כיה. את הפוגרום הובילו חיילים צ'כים שחזרו מהמלחמה ואליהם הצטרפו תושבי העיר הגויים. במהלך הפוגרום נפגעו כ-50 בתים וחנויות שהיו שייכים ליהודים. רבים נפצעו ואף שני יהודים נורו למוות בזמן שהגנו על רכושם.

עם הזמן קיבלו היהודים לבסוף את המדינה החדשה בצורה חיובית. לאט לאט הם הצטרפו והשתלבו בעולם החברתי, הכלכלי והפוליטי. על מנת ליצור רוב צ'כי על פני הלאום הגרמני במדינה, הותר ליהודים להירשם כבעלי לאום יהודי. הותר להם אף להקים מפלגה יהודית. אותה מפלגה יהודית בין השנים 1929-1935 אפילו זכתה לכמה כיסאות בפרלמנט הצ'כי. באותם השנים גם נוסדו תנועות יהודיות שעסקו בתחומים שונים. קמה למשל המכביה היהודית ששימשה כמועדון ספורט יהודי וגם התנועה הציונית הצ'כית. לצד הציונים החלו לשגשג גם מגוון יהודים שנולדו למשפחות מעורבות שהתבוללו עם הגויים. מתוך אותם משפחות קמו מגוון סופרים ויוצרים גדולים ומפורסמים. בינהם ניתן למנות למשל את הסופרים פראנץ קפקא, קארל פולאצ'ק, מאקס ברוד, הפסל אוטו גוטפראוינד או הצייר רוברט גוטמן.

היהודים המשיכו בין היתר להצטיין גם בסחר ובענייני כלכלה. באותה התקופה נוסדו אף מגוון חברות אשר פעילות עד היום, כמו חברת AVIA העוסקת ביצור מטוסים ורכבים, חברת SOLO Sušice העוסקת ביצור גפרורים או חברת MOSER המתמחה ביצור קריסטל נטול עופרת. עם זאת, המשבר הכלכלי לא פסח על היהודים ופגע אף בהם. בנוסף לכך הוא הביא עימו גם לא מעט שנאה מצד הגויים שראו ביהודים כמתחרים.

מלחמת העולם השנייה

מלבד לבעיות שהביא עימו השפל הגדול, החלו לצוץ גם צרות חדשות. בראש הסולם עמדה כמובן הסכנה שערבה ליהודים כבר עם הקמתה של גרמניה הנאצית בראשות היטלר בשנת 1933. לאחר כחמש שנים בלבד אף אוסטריה נכבשה ויהודים רבים ברחו מאותם מדינות לצ'כוסלובקיה על מנת למצוא מקלט. רק מיעוט יהודי קטן בצ'כוסלובקיה לקח את המצב ברצינות וברח מהמדינה אל מחוץ למרכז אירופה.

עם הקמתה של הרפובליקה הצ'כוסלובקית השנייה ב-1938 כבר ננקטו כמה צעדים אנטי-יהודיים. ולאחר הקמתו של הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה (מדינת חסות שנכפתה בכח על ידי הכיבוש של גרמניה הנאצית), בשנת 1939 המצב רק המשיך להחמיר. היהודים החלו אט אט להיזרק מהעולם החברתי ולא היה להם שום ייצוג בפוליטיקה ובכלכלה. מי שטיפל אז ביהודים הייתה הלשכה המרכזית להגירת יהודים בראשות האס אס. בהתחלה הלשכה אילצה את היהודים להגר ולנטוש את המדינה אך לאחר מכן היא שינתה את האסטרטגיה שלה והחלה בהכנות הפיתרון הסופי. אותה לשכה הכריחה גם בכח את הקהילה היהודית דאז לעזור לה בקיבוץ היהודים ושליחתם למחנה העבודה טרזינשטאט. מטרזין כמובן נשלחו היהודים אל מחנות ההשמדה בגרמניה ובפולין איפה שחיכה להם מותם. יש לזכור שמלבד לכך שהמחנה עזר לצוררים בהשמדת הגזע היהודי, הוא שימש אותם היטב גם בכל הקשור לתעמולה הנאצית. הנאצים ימח שמם וזכרם הזמינו למשל את הצלב האדום לרחובותיו המתוקנים של המחנה והציגו אותו כמקום מושלם לאוכלוסיה היהודית בעוד הזוועת שם לא פסקו.

לפני שהספיקה לפרוץ המלחמה חיו בשטחי מוראביה ובוהמיה למעלה מ-120 אלף יהודים. ככל הנראה כ-30 אלף מתוכם הצליחו להימלט ולמצוא מקלט בזמן שהרוב נשלח אל מחנות ההשמדה. המספר המדויק של הנספים בשואה משטחי צ'כיה איננו ידוע במדויק אבל מדובר בערך על כ-80 אלף יהודים.

תום המלחמה והמשטר הקומוניסטי

לאחר השואה, אלה ששרדו, לרוב לא התקבלו בסבר פנים יפות בצ'כיה ובפראג. לפחות לא על ידי אלה שכבר לא ציפו לשובם וכעת מפחדים מהחזרת הרכוש שנבזז מאותם יהודים. למרות שבתקופת ההלאמה כבר לא הייתה אפשרות כזו. יהודים שחזרו למשל והחשיבו עצמם לגרמנים לרוב נרדפו לאחר המלחמה. ליהודים רבים לעומת זאת כבר לא נשאר שום חשק להישאר באירופה ורבים מהם עזבו למנדאט הבריטי. אלה אבל שבחרו כן להישאר, בדרך כלל שינו את שמם מתוך פחד וחשש שיפגעו.

המשטר הקומוניסטי ישר עם בואו היה מאוד לא חברותי כלפי היהודים והיה בעל דעות אנטישמיות. פעמים רבות אף התקיימו הוצאות להורג ואנשים שהיו מסומנים כמתנגדים או בוגדים ממוצא יהודי נרצחו. הקומוניזם שתפיסת עולמו המטריאליסטית הוציאה את אלוהים מהחוק, פגע אף במאמינים מדתות אחרות. תחת השלטון הקומוניסטי לא היה חופש דת וכל דבר שהיה קשור לדת או אמונה היה אסור. היהודים לא יחלו לערוך תפילות, טקסים יהודיים, אירועי דת וכדומה. מלבד לכך, הקשר הדיפלומטי שהתחיל עם ישראל בשנות ה-40 נותק וכל מי שהביעה תמיכה במדינת ישראל לאחר מלחמת ששת הימים נחשב כבוגד ונענש קשות.

באביב של פראג בשנת 1968 כאשר היה ניסיון של ליברליזציה של המדינה, יהודים רבים נטשו את צ'כוסלובקיה. אלה אבל שלא הספיקו לצאת מהמדינה נאלצו לחכות להזדמנויות בריחה נוספות. חלקם קרו גם בשנות ה-70 וה-80 כאשר אולצו יהודים רבים שהיוו סכנה למשטר לעזוב את המדינה.

יהדות פראג כיום

לאחר מהפכת הקטיפה ונפילתו של המשטר הקומוניסטי, נפתחו מחדש הדלתות לעולם היהודי כאן ברחבי צ'כיה. המצב החברתי השתנה לטובה, אנשים קיבלו בחזרה חופש דת, הדמוקרטיה החליפה את הפאשיזם והדיקטטורה וכולם שווים בפני החוק ללא הבדל דת, גזע ומין. עבור היהודים זו הייתה הזדמנות נהדרת לחדש עוד הפעם את הפעילות היהודית בפראג של הקהילה החרדת אך לא רק. לאחר הקומוניזם קמה שוב לצד הקהילה הדתית גם הקהילה הרפורמית ועימה נפתחה בנוסף הקהילה הקונסרבטיבית. בעיר החלו גם להיערך מגוון אירועים בעלי נושאים יהודיים. כיום יכולים יהודים מקומיים וגם תיירים ללא ספק לחיות בחופשיות וללא חשש חיי דת יהודיים, לערוך טקסים דתיים ולהתפלל במבחר בתי הכנסת הפעילים.

לאחר שנת 1989 יהודים רבים בחרו לעלות לישראל או היגרו למדינות אחרות. כיום חיים בצ'כיה כ- 4 אלף יהודים וההשערה היא שהמספר גבוה אף יותר. בכל רחבי הרפובליקה הצ'כית מתקיימות כעשרה קהילות יהודיות פעילות אשר אותם מאגדת ומתפעלת הפדרציה של יהודי קהילות צ'כיה. לזכרם של הנספים בשואה הוצבו החל משנת 2008 ב-8 ערים שונות בצ'כיה מגוון אבני נגף על מנת שלעולם לא נשכח את הזוועות שפקדו את יהדות פראג וצ'כיה.